למה רוב החיממים עמידים למים כשלים בפועל
יש סוד קטן לגבי חיממים עמידים למים: לרוב, זה לא הרכיב החימומי שנהרס. בדרך כלל, הכל נהרס בנקודת החיבור של החוטים החשמליים.
אם אתם מסתכלים על מכשיר בעל דרגת IPX4, החוסם שנמצא בו צריך לעמוד באתגרים רבים – עליו למנוע חדירת מים, בעוד החיממים עובדים כל הזמן. ראיתי הרבה חיממים זולים שמשתמשים בדבק סיליקון פשוט. בהתחלה זה נראה בסדר, אך לאחר מספר מאות שעות של חימום, הדבק נשבר.
כשזה קורה, הלחות חודרת לתוך המכשיר. לאחר מכן מתרחשת תהליך של פירוק של החומרים, ובסוף יש לנו קצר חשמלי.
הפתרון האמיתי לחיסום
ברוב תהליכי הייצור, לא מתייחסים כראוי לחלל שבין צינור הקוורץ לבין החוטים החשמליים. אנחנו עושים זאת בצורה שונה – אנו משתמשים בתהליך רב-שלבי, שכולל שימוש בחומרים סיליקוניים איכותיים.
כך אנו מונעים את מה שאנו מכנים “אפקט הספיגה” – כלומר, חדירת הלחות לחיבורים החשמליים דרך פעולת הקפילריות. חוסמים זולים לא מחזיקים מעמד – הם נשברים ויוצרים חורים. בסביבה לחה, החורים האלה מתמלאים במים או בלכלוך, ואז יש לנו קצר חשמלי. באמצעות חוסמים איכותיים, אנו מבטיחים שהחשמל יישאר במקומו, גם כשהמכשיר חשוף למים מכל הכיוונים.
האיזון בין חום להגנה
יש עוד בעיה – אם חוסמים הכל בצורה יותר מדי קפדנית, בלי להשתמש בחומרים הנכונים, אז החום נלכד בתוך המכשיר. אם החום מהנורה לא יכול לצאת מהמכשיר, הוא יגרום להרס הבידוד של החוטים החשמליים. זו בעיה של איזון – צריך חוסם IPX4, אך גם צריך שהחוטים החשמליים יוכלו לנשום.
אם המכשיר עובד 24/7, צריך לוודא שיש לו מספיק שטח פנים כדי לפלוט את החום. אחרת, הבידוד ייהרס, לא משנה כמה טוב החוסם.
עוד טיפ: השתמשו בחוטים חשמליים מעוטרים בחומרים פלואוריניים. זה ימנע את הבעיה של התכה של ה-PVC בנקודות החיבור.